חנוכה היא תגובתו של עם קטן וגאה בפני הרודף אותו, כאשר מסרבים לאפשר לו את זכות קיומו הרוחני והלאומי. זהו שיעור היסטוריה לעולם ועד. שמו של החג נובע מהביטוי “חנוכת הבית”, דהיינו חידוש. וכאן, אנחנו שמחים על ששיקמנו וחידשנו בשנה שעברה את בית הכנסת מן העיר רומאן, ולשנה הבאה ולשנים הבאות אחריה נשקם ונחדש את בתי הכנסת מן הערים יאסי, גאלאץ, טולצ’יאה ועוד. כמו כן, אנו מקווים, אי”ה, לסיים את שיקום ההיכל הכוראלי בבוקרשט.

נרות חנוכה נועדו לגרש את החושך שמגיע מאת המשמיעים דעות קדומות, סיפורי עלילות ודברי הכחשת השואה.

בשנה שעברה נרשמה במסגרת זאת אזכרה במלאות 70 שנה לפוגרומים בבוקרשט וביאסי, ומתחילת גירוש יהודי בסרביה-בוקובינה ואזורים אחרים של רומניה בימי שלטון הרודן אנטונסקו.

יום השואה צוין בישיבה מיוחדת בפרלמנט של רומניה. כמו כן נערכו כנסים בנושא המאבק נגד שנאת הזרים, הגזענות והאנטישמיות.

חנוכה הוא גם חג של תרבות – תרבות כללית אך במיוחד חגה של התרבות היהודית. בשנה שעברה אוחדו העיתון “המציאות היהודית” עם הוצאת הספרים “הספר” במוסד אחד בלבד – המרכז היהודי להוצאה לאור ולפרסום. בתקופה קצרה זאת היינו עדים להוצאתם של ספרים חשובים, להשקות ספרים רבים, כמו ביריד הספרים המרכזי “גאוצ’אמוס”.

הפעילות העשירה של הלשכה לקשרי תרבות, מידענות של הפדרציה, גם היא בעלת משמעות. אירועים אחדים אורגנו במשותף עם “בני ברית” רומניה, ארגון היהודים מרומניה ניצולי השואה, המכון על שם אלי ויזל, המרכז לחקר יהדות רומניה, התיאטרון היהודי הממלכתי. לא מזמן חגגנו 130 שנה לקונגרס הציוני הראשון בעולם, שהתכנס בעיר פוקשאני. כן נמשכה מסורת הענקת האותות “ידיד הקהילה היהודית מרומניה” לאישים מתחומי החברה, המדיניות, התרבות, המדע והכלכלה מרומניה ומחוצה לה.

איננו מסתירים שאנו עוברים תקופה קשה, ימים של משבר כלכלי, בעל השפעה שלילית בשוק הנדל”ן. ואף על פי כן, הזקנים שלנו שלהם בעיות כספיות ובעיות בריאות אינם סובלים.

מסורת חג האורים, “חנוכיאדה”, שנוסדה על ידי הרב הראשי ד”ר משה רוזן ז”ל, ממשיכה. בשנה הזאת, תשע”ב, אנו שמחים שב”חנוכיאדה” משתתפים רבני בוקרשט ומונטניה, יאסי ומולדובה, אוראדיה וטרנסילבניה: רפאל שפר, שלמה טוביאס, אברהם אהרנפלד.

בשם הפדרציה של הקהילות היהודיות מרומניה ובשמי האישי שלי, הנני מאחל לכל בני ישראל ולכל ידידינו בריאות, חג אורים שמח ושנה טובה לקראת תחילת השנה האוניברסאלית. חג חנוכה שמח! תזכו לשנים רבות!

 

 

 

בתפילת חנוכה מזכירים: מסורת גבורות ביד חלשים ורבים ביד מעטים, מפני שאויבינו היו רבים ואנחנו מעטים, הם היו גיבורים וחזקים, ואנחנו חלשים. לא בכוחם ניצחו המכבים, כי אם בנסים שעשה הקדוש-ברוך-הוא.

ואף על פי כן, זכות גדולה הייתה גם להם מפני שעל נס אנו יודעים רק בסופו של הנעשה, וכאשר הם התחילו להילחם הם לא ידעו מתי וכיצד ייגמר הקרב. כנגד לכל הסיכויים, הם היו אמיצים להילחם במלחמה שנראתה אבודה מראש.

זהו, לדעתי, הלקח החשוב ביותר לחנוכה – גם במצבים הנראים ללא כל סיכוי, אל לנו להרים ידיים. עלינו לנסות אף במצבים בהם סיכויי ההצלחה קטנים, ביודענו שהקב”ה עוזר לאלה הממלאים את רצונו.

וזה גם אחד ההיבטים של נס האורים של חנוכה.

 

 

 

הפדרציה של הקהילות היהודיות מרומניה, ההסתדרות הציונית מרומניה וקהילת יהודי פוקשאני אירגנו בערים פוקשאני ובוקרשט בימים 29-27 בנובמבר 2011 את הכנס הבינלאומי “הקונגרס הציוני הראשון – פוקשאני 1881”. בקונגרס שחל לפני 130 שנה השתתפו 56 נציגים של כשבעים אלף פעילים מתוך 33 ארגונים מקומיים של היהודים הרומנים, במיוחד מבין אלה של הממלכה הישנה של רומניה. כעת הגיעו לברך את יובל האירוע ראשי הפדרציה, ראשי התאחדות עולי רומניה, ראשי ההסתדרות הציונית העולמית, ראשי הקהילות היהודיות מרומניה, אישים מן העולם האקדמי מרומניה ומחוצה לה.

אירועי תרבות – השקות ספרים, תערוכות, קונצרטים, טקס הענקת הפרסים ע”ש ד”ר אלכסנדר שפרן – צורפו לנושא המרכזי שהתייחס לתפקיד החשוב והעיקרי שמילאו היהודים ברומניה בביצוע הרעיון הציוני, בחידושה ובפיתוחה של מדינת ישראל המודרנית.

הכנס נערך בבית הכנסת ובאולם “אטֶנֶה” שבעיר פוקשאני, במלון “מינֶרבָה” ובמרכז הקהילתי היהודי בבוקרשט. הייתה זאת הזדמנות להציג היבטים ונקודות מבט שונות לגבי תולדות התנועה הציונית ברומניה. המרצים והדוברים שלקחו חלק בדיונים הדגישו את תפקידם החלוצי של יהודי רומניה לא רק מפני שהקונגרס מפוקשאני התקיים יותר מעשור שנים לפני הקונגרס בבאזל, אלא גם בשל השלכותיו המעשיות – יציאתן של קבוצות של יהודים רומנים לארץ-ישראל, שרכשו קרקעות והקימו עליהן מושבות חקלאיות ויישובים רבים. בכנס הודגש שיהודי רומניה היו “הגרעינים הראשונים” שתרמו להקמתה של מדינת ישראל. משתתפים רבים הבליטו את הצורך לפרסם ברבים את ההיבטים הנ”ל, היות שאינם ידועים די הצורך בישראל ובעולם.

בשלושת ימי הכנס נשמעו הרצאות מפי אישים חשובים – אנשי אוניברסיטאות, עובדי מחקר, עסקנים ציוניים לשעבר – שתיארו רגעים מן עברם על כל השינויים שחלו על התנועה הציונית בתקופת הרודנות הליגיונרית-אנטונסקאית ולאחריה בימי המשטר הקומוניסטי. מבלי להגיש רשימה שלמה, אנו מציינים את ד”ר ליה בנימין, ד”ר הארי קולר, ד”ר ליביו רוטמן, ד”ר מאריוקה סטאנצ’יו, ד”ר אנקה צ’יוצ’יו, ד”ר קארול ינקו, ד”ר אבינועם שפרן, הרב אפרים גוטמן ורבים אחרים. נשיא הפדרציה, ד”ר אאורל ויינר, שהיה גם יושב ראש של ישיבות רבות בכנס, הדגיש את חשיבות הקונגרס הציוני הראשון בפוקשאני וסיפר כמה זיכרונות אישיים מן התקופה בה היה פעיל בארגון ציוני מסוים – כל אלה בפתיחת האירוע.

רגע מיוחד בשלושת ימי הכנס היה טקס הענקת פרסי שפרן. חתני הפרס וכלות הפרס היו פרופסור משה חלמיש (ישראל), ד”ר שלמה לייבוביץ-ליש, יו”ר האיגוד העולמי לתרבות של היהודים יוצאי רומניה (ישראל), פרופסור רירי סילביה מנור (ישראל), גב’ מיכאלה גורן-מונטי (איטליה), שקיבלה את הפרס לזכרו של אביה, אברהם גולדשטיין-גורן – וגם שאר ילדיו: אלכסנדר, אליענה ויונס גורן.

פרס אחר הוענק למר דן בן-אליעזר, שגריר ישראל בבוקרשט, כאות הוקרה על פעילותו למען חיזוק היחסים בין רומניה לישראל.

כן בירכו את האירוע: נשיא רומניה – מר טראיאן באססקו, ראש עיריית בוקרשט – מר סורין אופרסקו, יו”ר התאחדות עולי רומניה בישראל – מר זאב שווארץ, מנהל בג’וינט ברומניה – מר ישראל סבג, המנהל המבצע של ארגון “קאריטאטיאה” – מר סמואל איזאק, יו”ר ההסתדרות הציונית רומניה – המהנדס טיבריו רוט, ונציגים של ההסתדרות הציונית העולמית.

המשתתפים בכנס קיבלו מסמך סופי לסיכום, בו הודגש שיותר ממאתיים נציגים של היהודים מרומניה, ישראל, צרפת, שווייץ, איטליה, הונגריה נתנו הרצאות מדעיות חשובות. באותו מסמך סופי צוין שהמשתתפים החליטו להמשיך את הדו-שיח בנושא תולדות הציונות ברומניה על מנת לבטא את תמיכתם בביצוע הרעיון הציוני ובפיתוחה המתמיד של מדינת ישראל, מולדת העם היהודי.

 

 

 

בשנת 1921 צוינו תשעים שנה מאז הקמתה מחדש של קהילת יהודי בוקרשט. דומני שהיישוב היהודי הבוקרשטאי קיים יותר מ-400 שנה. המסמך הראשון שמאשר את אזרחותם של יהודים אחדים בעיר בוקרשט,

שמוכיח את קיומם של יהודים אחדים בבוקרשט, הוא משנת 1550 בערך – קבוצה של יהודים מבקשים דין תורה מהרשב”ם המפורסם מסאלוניקה. אם נדון לפי שמותיהם, כולם ספרדים. כן יש עוד תעודות על אודות נוכחותם של יהודים ספרדים בבוקרשט במחצית השנייה של המאה הט”ז. אולם הטבח שאירגן הנסיך מיכאל הגיבור (מיהאי ויטיאזול) בנובמבר 1594 בעת מערכתו נגד האימפריה העות’מאנית שם קץ לקיומה של קהילה זו. דומני שעם התורכים, נפלה הקהילה היהודית של בוקרשט קורבן לזעמו של האספסוף, שהלהיב הנסיך השליט ברצונו להיפטר מהמלווים בריבית שלו.

לקראת אמצע המאה הי”ז, בימי שלטונו של הנסיך מאתיי באסאראב, הופיעה הקהילה מחדש.

באותם הימים הייתה תחילת התיישבותם של היהודים האשכנזים. בתקופת הנסיך קונסטאנטין ברינקוביאנו רשומים סכומי המסים ששילמה הג’ילדה של יהדות בוקרשט. למעשה זה המוסד הקהילתי שמילא תפקיד של קהילה.

עם לקיחת שלטון על ידי נסיכים פאנאריוטים במאה ה-18 מתחילה תקופה חדשה בתולדות קהילת יהודי בוקרשט.

 

 

בימים 27-24 בנובמבר 2011, ב”רומאקספו-בוקרשט”, בחסות רדיו רומניה, התקיים יריד הספרים “גאודאמוס”, בו השתתפו חמישים הוצאות לאור. בפעם הזאת הוזמנה איטליה בתור אורחת מיוחדת. שגרירהּ הציג את הספרים החדשים שיצאו לאור בארצו. מנהל הוצאת “הספר”, אלכסדרו מארינֶסקוּ, העריך שהשנה הנוכחית הייתה עשירה בהצלחות ובשנת 2012 יצאו לאור ספרים אחרים של משה אידל, יומנו של וילהלם פילדרמן, ספרים מאת בר-שלום, פ’ אדרקא, זיכרונותיו של הרב הראשי רנה סיראט ועוד.

כן הושקו שלושה ספרים חדשים, כאשר יו”ר האירוע היה ד”ר ז’וסה בלום, יועץ לענייני תרבות של נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות מרומניה: “יהודי מחוז וראנצ’אה בימי השואה” מאת בוגדאן קונסטאנטין דוגארו; “משפחת כַּלף” מאת יוליה סוארה; והיצירה בעלת ערך רב “פגישות עם מארסל יאנקו” מאת גֶ’אוֹ שֶרבּאן.

כמו כן דיברו המחברים ובהם ההיסטוריון של הספרות הנרי זאליס, הסופרת מאגדה קארנצ’י, המנהל לשעבר של הוצאת “הספר”, המשורר שטפאן יורש, וההיסטוריון ליביו רוטמן, מנהל המרכז להיסטוריה של יהודי רומניה.

 

 

 

בגיליון זה אנו מפרסמים מאמר המתאר את דמותו של המלחין, הכנר והמנצח המפורסם ולאדימיר קוֹסמא – יהודי רומני המתגורר בצרפת, שחזר לרומניה אחרי חמישים שנה כדי לקבל תואר “דוקטור לשם כבוד” מאוניברסיטת בוקרשט.

ולדימיר קוסמא ניצח קונצרט שבתוכניתו ניגונים שהלחין. קונצרט זה היה ב”אתנאוּל הרומני”.

יליד בוקרשט, בן למשפחה של מוזיקאים, ולדימיר קוסמא התחיל את הקריירה שלו בתור כנר בגיל שמונה ומשך את תשומת לבם של המבקרים. מאז ניתן גם השיעור הראשון בהתנהגות אמנותית: החשיבות להלחין זמרה לאחרים.

בימי לימודיו בקונסרבטוריון, בשנת 1959, “הואשם” בישיבה של המפלגה הקומוניסטית שהוא מלחין “זמרה מתנוונת” וש”הושפע מן הזמרה שבמערב”. בגין אשמות אלה סולק מן הלימודים ונשלח לעבוד בבית חרושת. אחרי שעזב את רומניה ועבר לפריז עם משפחתו, היה תלמידהּ של נאדיה בּוּלאנגֶ’ה, וסיים את חוק לימודיו בקונסרבטוריון של פריז. כאן הכיר את מישל לגראנד, וזכה להלחין מוזיקה לסרטי קולנוע, תחום בו הגיע להכרה בינלאומית.

 

 

 

הצגה יומית יוצאת מן הכלל ב”נושא, הצעה, נוכחות”, כך תיאר היו”ר, ראש הלשכה לקשרים, תרבות ומידע של הפדרציה של הקהילות היהודיות מרומניה, המהנדס ד”ר ז’וסה בלום.

את תיאורו זה נימק בכך שנשתתף בהצגה מיוחדת במינה: תיאורו של שחקן יהודי-רומני רגיל שעורר מצב רוח טוב וצחוק על צרות בבתיהם של כמה דורות מן המאה הכ’ – וחוץ מזה, באמצעות הטכנולוגיה, הגיע גם אל לב הצעירים שלא ראו אותו ולא שמעו אותו במופע חי: נ’ סטרוֹאֶ.

כפי שהקשר בין סטרוא ובין ואסילאקי נצחי ובלתי נפרד, כך הוא נשאר גם בספרו של הבמאי המפורסם יוג’ין סטרוא, “סטורא וואסילאקי: מחיאות כפיים”, שנכתב לזכרו של אביו ופורסם על ידי עדי כריסטי בשפה הרומנית בהוצאת הספרים “24 די אורי” (24 שעות) בעיר יאסי.

כמו כן, גם הוצג “בינג-בנג”, שצילמו בשנת 1935 סטרוא וואסילאקי.

 

 

 "אנשי הקהילה וחברים אומרים שלום לרב הראשי מנחם הכהן"